נגרות

מלמין - שרף בעל פני שטח קשיחים. שימוש עיקרי כשכבת ציפוי לריהוט, דלתות ומחיצות. עמיד בחשיפה לשמש וקרינת UV.

MDF - ראשי תיבות ל- medium density fiber. לוח עשוי 'אבק עץ' (כלומר שבבי העץ נטחנים עד אבק...) ושרף, הנכבש בחום כלוח דחוס בעוביים שונים.

סיבית - לוח עשוי נפולת שבבים ונסורת. לרוב מצופים בפורמיקה, מלמין או פורניר. רגיש מאוד למפגעי לחות - מתנפח ומתעוות ולא חוזר לקדמותו גם בייבוש.

פורניר - קליפת עץ 'אמיתי' המשמשת כציפוי למשטח זול יותר (כגון סיבית או סנדביץ'). בציפוי רהיטים בד"כ מדובר בקליפה בעובי של 2 מ"מ. זוהי דרך להשגת מראה של עץ אמיתי, אך מבלי להידרש לשלם את העלות הגבוהה של העץ המלא. מבחינת תחזוקה יש לנהוג בו כעץ לכל דבר (למשל: משיחה בשעווה וכד'). כאן יש לשים לב לבחירת גוון הפורניר - לא לכל פורניר יש את הקנטים המתאימות. הקנטים עשויים עץ מלא, והמבחר בעץ מלא בארץ בד"כ קטן ממבחר הפורנירים. לכן, יש לבחור את גוון הפורניר הקרוב ביותר לקנט או לחלופין ללכת בכיוון ההפוך, וליצור ניגוד כאלמנט עיצובי.

סנדוויץ - שני לוחות עץ אשר ביניהם מילוי (סיבית, שביבי עץ ואופציות רבות נוספות: דו שכבתי, תלת שכבתי, שינוי בכיווני הדבקה..הלוחות מקנים, כמובן, חוזק רב יותר מאשר זה שיש לחומר המילוי לבדו.

עץ מלא - רוב רהיטי הילדים בארץ עשויים עץ אורן, כנראה בשל העלות הנמוכה יחסית. כמובן שיש הבדלים באיכויות - עץ בוק, דובדבן, אלון, למשל, הם קשים, בעוד שהאורן הוא רך. אשר למחיר - הוא בד"כ פונקציה של העדפה (בארץ למשל, מבוקשים רהיטי 'מבוגרים' מעץ בוק, בעוד שבארה"ב בקושי עושים בו שימוש. שם מקובלים דווקא הלבנה והאדר) בשל הקושי שביבואם ארצה. אשר לאורן - חסרונו הוא בהיותו עץ רך יחסית, מה שאומר שסימני חבלה נראים עליו, מצד שני יש המוצאים שבכך קיסמו. אלמנט נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא העיניים - יש לוודא שהן חלקות ומלאות (שויפו או מולאו בחומר מילוי), ע"מ למנוע פגיעה מהן.